פסק-דין בתיק תא"מ 27676-01-10

      רקע

1.      לפני שתי תביעות מאוחדות הנוגעות שתיהן לתאונה אחת, אשר ארעה ביום 23.6.09 בשעות הבוקר, ברחוב בר יהודה בקרית מלאכי.

2.      אין מחלוקת כי, בעת התאונה, לירז אסולין (להלן: "הנהגת"), נהגה במכוניתו של אביה מאיר אסולין (להלן: התובע), והמבוטחת על ידי שלמה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת").  יניב מזעקי (להלן: "הנהג") נסע ברכב של אלדן תחבורה בע"מ (להלן: "אלדן").

3.      אין גם מחלוקת שארעה התנגשות בין שני כלי הרכב ומכאן תביעת התובע נגד הנהג ואלדן, ותביעת הנהג ואלדן נגד התובע, הנהגת והמבטחת.

4.      במהלך הדיון (עמוד 11) הודיעו כל הצדדים כי אין מחלוקת לעניין גובה הנזק. משמע המחלוקת ממוקדת לשאלת נסיבות גרימת התאונה, והאחריות לנזק.

5.      לאחר שמיעת הצדדים והגשת המוצגים, מתברר גם כי אין מחלוקת על המתווה הבסיסי של התאונה. המכוניות נסעו זו אחר זו, כאשר הנהגת הייתה ראשונה. המדובר היה בכביש אשר בו אי תנועה, ושני נתיבים לכל כיוון. בשלב מסוים מגיעות המכוניות לצומת"T" המאפשר פנייה ימינה (מכיוון הגעת שני הנהגים) או להמשיך ישר. מול אותה פנייה, כחלק ממבנה הצומת, ישנו פתח רחב למדי באי התנועה, המאפשר מעבר בין הנתיב הנגדי לבין אותה פנייה  ימינה (ראו הצילומים ת/2 ו-נ/2).

6.      אין מחלוקת כי הנהגים נסעו זה לאחר זו בנתיב השמאלי, וזאת בשל חניית כלי רכב בנתיב הימני. עת הגיעה הנהגת לצומת המתואר לעיל, ביקשה לפנות לאחור בפניית פרסה. היא סטתה ימינה (יש מחלוקת עד כמה) ולאחר מכן החל להסתובב לכיוון שמאל על מנת להשלים את פניית הפרסה. אין למעשה מחלוקת כי הנהג טעה לחשוב כי הנהגת פונה ימינה, המשיך בנסיעה בנתיבו, והתנגש ברכב הנהגת, בעת שהייתה מכוונת עצמה שמאלה.

המחלוקת

7.      למרות ההסכמה הבסיסית, כמה עובדות חשובות שנויות במחלוקת. לטענת הנהגת, היא אותתה שמאלה, ואז ביצעה סטייה קלה ביותר ימינה על מנת להרחיב את המעגל לצורך פניית הפרסה. סטייה זו הייתה, לדבריה, בתוך נתיבה. לשיטתה, הנהג נסע במהירות גבוהה, ולפיכך לא הספיק לבלום ולעצור בעת שהיא ביצעה את סיבוב הפרסה.

8.      לעומת זאת, טוען הנהג, כי אותה סטייה ימינה של הנהגת הייתה סטייה משמעותית, ממש לנתיב הימני. כך, שהוא פירש את המעשה כתחילתה של פנייה ימינה. במצב זה, נוכח הסטייה ימינה, המשיך הנהג בנתיבו במטרה לחלוף מאחורי הנהגת ולהמשיך בנתיבו. אלא שהנהגת לפתע הסתובבה. לפיכך, הוא ניסה לסטות שמאלה, אך לא הצליח למנוע את התאונה.

דיון - האם פניית הפרסה במקום מותרת פורמאלית

9.      ראשית יש לבחון אם מותר לבצע פניית פרסה במקום. אין תמרור מפורש האוסר על פניית פרסה. אולם, טענת ב"כ הנהג היא כי במקום אסור לבצע פרסה, נוכח התמרור על אי התנועה שממול, המורה על מעבר מצד ימין לתמרור.

10.לא אוכל לקבל טענה זו. זאת משני טעמים. הראשון, הפנייה הייתה לפני התמרור, ולא אחריו. האיסור שבתמרור הוא לעבור את התמרור מצדו הלא נכון, אין איסור לכלי רכב לעבור בצומת כזה, מבלי לעבור מימין לתמרור, אם אין ממשיכים לכיוון אליו מכוון התמרור. כך, לדוגמא, מותר היה לרכב המגיע מימין לפנות שמאלה, למרות התמרור. 

11.מעבר לכך, השאלה, אם מותר לבצע פניית פרסה במקום בו תמרור מורה לילך בדרך מסוימת שאינה שמאלה, ואין תמרור האוסר פרסה, נתונה במחלוקת בין בתי המשפט המחוזיים. בית המשפט העליון נמנע מלקבוע כי קיים איסור כזה, נוכח הנוסח הבעייתי של תקנה 44 לתקנות התעבורה (ראו רע"פ 1675/01 מדינת ישראל נ' איתן רותם (מיום 3.9.01), ע"פ (ירושלים) 2467/00 מדינת ישראל נ' איתן רותם (מיום 14.1.01) ומנגד ראו ע"פ (חיפה) 1362/04 מדינת ישראל נ' אמיר ברזל (מיום 29.6.04).

12.יחד עם זאת, במסגרת בחינת נהיגתה של הנהגת, יש לקחת בחשבון כי על פי אותה תקנה, תקנה 44, אין לבצע פניית פרסה אלא בנסיבות "שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך". החלופה השנייה היא זו שלמעשה שנויה במחלוקת מבחינה עובדתית בתיק דנן, אך החלופה הראשונה בוודאי התקיימה, שכן הנהג דנן נסע אחרי הנהגת והיא בוודאי גרמה לו, לכל הפחות, ל- "הפרעה".

כיצד התרחשה התאונה?

13.מעבר לשני הנהגים, העיד גם קרוב של הנהגת, שהגיע למקום. זה טען כי הנהג הודה בפניו כי התאונה היא באחריותו. אולם, בשים לב לכך כי ניסה להחתים את הנהג על מסמך בעניין זה, ולא הצליח, יש מקום לחשוש שמא הדברים אינם מדויקים כל צרכם, או לפחות לא הובנו כהלכה, וקשה ליתן משקל לטענה זו.

14.למעשה, אין מנוס מהכרעה בין הגרסאות על פי הגיונם של דברים וניסיון החיים. השאלה הראשונה היא אם התובעת פתחה המהלך בסטייה רחבה לימין בטרם פנתה לשמאל. לאחר ששמעתי את שתי העדויות, אני סבור שהמסקנה המסתברת היא שאכן כך.

15.ראשית, היא הודתה בסטייה קלה ימינה (עמ' 3 -4), דבר שלא אוזכר כלל בהודעתה לביטוח. התחושה היא שהייתה כאן מעין "הודיה במקצת" בבחינת "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו" (כדברי רבה במסכת בבא מציעא דף ג ע"א). יתרה מזו, מיד היא סתרה אמרה זו ואמרה שהחלה את פניית הפרסה "כמה קרוב שאני יכולה (לאי התנועה- א"א)". סתירה זו אינה מתיישבת היטב ומעיבה על מהימנות הנהגת. היא גם הודתה כי הסתכלה במראה הימנית, יחד עם מבט על התנועה ממול. ומדוע זה תסתכל במראה הימנית? אף דבר זה מחזק את הרושם כי הייתה סטייה של ממש, ונהגת מיומנת תציץ במראה הימנית לפני סטייה שכזו.